ראאד אסין ואח' נ' אשטרום הנדסה ובניה בע"מ

החלטה

1.לפני בקשת המבקשת (להלן: הנתבעת) לחייב את המשיב (להלן התובע) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, כתנאי מוקדם להמשך בירור תובענה זו (להלן: הבקשה).

2.הרקע לבקשה:

התובע, תושב הרשות הפלשתינאית, הגיש תביעה נגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נלוות.

א.התובע לא התייצב לדיון ההוכחות שנקבע ליום 5.2.13 ולפיכך, ניתנה החלטה לפיה על התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ וכן הוצאות בסך 1,000 ₪.

ב.משלא מילא התובע אחר ההחלטה, הגישה הנתבעת ביום 30.5.13 בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה. התובע הגיב לבקשה ביום 9.6.13. מאחר שדיון ההוכחות נקבע ליום 13.6.13 ניתנה באותו היום החלטה לפיה הבקשה תידון במועד הדיון.

ג.דיון ההוכחות שנקבע ליום 13.6.13 לא התקיים ותחת זאת נקבע דיון ליום 12.11.13.

ד.ביום 22.10.13 הגישה המבקשת בקשה נוספת למתן החלטה בבקשה להפקדת ערובה.

3.ואלה טענות הצדדים בקליפת אגוז:

לטענת הנתבעת, מדובר בתביעת סרק אשר נשענת על אדנים רעועים ומכילה רכיבים אשר הינם נטולי בסיס משפטי ו/או תימוכין כאשר רכיבים אחרים מודה התובע כי קיבל במלואם.

לטענתה, התובע הינו תושב חוץ ללא כל נכסים בארץ ובמידה ותדחה תביעתו, תעמוד הנתבעת בפני שוקת שבורה ולא תוכל להיפרע בגין הוצאותיה.

עוד טוענת הנתבעת, כי כתב התביעה מכיל טעויות אשר התובע התחייב לתקנם וטרם עשה כן, דבר המאלצה להתמודד עם טענות אשר התובע מודה כי אינן נכונות. מעבר לכך, התובע אף לא מסר את פרטיו המלאים בניגוד לדין, וכן לא קיים את הוראות בית הדין בדבר הגשת תצהיר גילוי מסמכים ותשלום ההוצאות, וכן לא התייצב לדיון, כך שהנתבעת חוששת כי תאלץ להוציא הוצאות מיותרות נוספות בלא יכולת לפרוע אותם.

מנגד טוען התובע כי מטרת הבקשה, לנסות לגרום לתובע להסיר את תביעתו שכן אין באפשרות התובע להפקיד ערובה בשלב זה.

דיון והכרעה

4.המסגרת הנורמטיבית

סוגיית הפקדת ערובה הוסברה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנה זו אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת את הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.

ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בפסק דין ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' Saint Peter in Gallicantu (ניתן ביום 6.7.03).

שם נקבע, בהקשר הצריך לענייננו, כי מקום בו מדובר בתובע שהינו תושב הרשות הפלסטינאית, ככלל אין להטיל עליו הפקדת ערובה, רק בשל היותו תושב הרשות, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו.

בתוך כך, על בית הדין לבחון האם השכיל העובד להוכיח ולו בראשית ראיה, שהתביעה אינה מופרכת על פניה.

יצוין עוד לענייננו, כי בהתאם לפסיקה, אחד הנימוקים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, היא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר [דב"ע נן/ 142-3 חסון נ' סאמרי ואח', פורסם בנבו].